<h1>שו"ת הרשב"א ח"ב סימן רכ"ד</h1>
<h2>דף מח:</h2>
ויש מביאין ראיה מאותה שאמרו (בערכין) [בבכורות (מ"ח ע"ב)] שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים ונתערבו זה נותן חמש סלעים לכהן וזה נותן חמש סלעים לכהן מת אחד מהם בתוך שלשים יום אם לשני כהנים נתנו אינם מחזירין להם כלום ואם לכהן אחד נתנו נותן להם חמש סלעים, ואקשינן מאי שנא לשני כהנים דלא דאזלי לגבי האי ומדחה להו אזלי לגבי האי ומדחה להו לכהן אחד נמי אזיל האי ומדחה ליה אזיל האי מדחה ליה ואוקמה שמואל בבא בהרשאה, ואקשינן והא אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי ופרקינן ה"מ דכפריה אבל לא כפריה כתבינן, והא התם דכמלוה היא דהא להוצאה נתנו לו לכהן וכי מאית חד מינייהו הני חמש סלעים בהלוואה הם גביה, ואפילו הכי קאמרינן דכתבין הרשאה. ואינה ראיה, דההיא מאן אמרה שמואל ושמואל סבירא ליה [מ"ט ע"א] דהפודה את בנו תוך שלשים יום ונתעכלו המעות אין בנו פדוי, ואם כן הני חמש סלעים (פדיון) [פקדון] נינהו גבי כהן (עדיפת זה) [עד דמטו] שלשים יום הילכך כותבין עליהן הרשאה.
